המדריך המקוצר- מאסטרit מתקדמת 

בטח את שואלת את עצמך האם אפשר כל כך בקלות לייצר חיי אושר ובאמת להיות המאסטרit של חייך בכוחות עצמך ועם יחסית מעט הנחיה?
נשמע מופרך, זה בטח מאד מורכב ומסובך.
התשובה היא שזה באמת מסובך, אם זה מה שבא לך לחוות, או ממש פשוט אם לא בא לך להתאמץ.
מה בא לך? אני אישית תמיד מעדיפה פשוט, לא אוהבת להתאמץ…

אז בואי נראה איך אפשר בקלות וללא מאמץ לשפר את איכות חיינו עם קצת יותר מודעות ופוקוס למקומות הנכונים. הקורס מורכב מכמה מודולים שכל אחד משנה חיים בפני עצמו. אפשר לקרוא ברצף או כל פעם פרק ולחקור אותו קצת לפני שממשיכים.
נתחיל?

ילדה  פנימית ואמא פנימית

איזו תקופה לא פשוטה זאת, כמה רגשות קשים עולים, חוויה קשה, כאב. הקושי הזה נובע מחוסר הידע שלנו או ההבנה של איך אפשר לייצר שלום בתוכינו.

הדרך הכי אפקטיבית לייצר שלום וביטחון פנימי היא על ידי ההבנה שבתוך כל אחד יש ילד פנימי.

אז בתוכי יש ילדה פנימית, ולילדה הזאת כואב. היא יכולה להרגיש עצב, כעס, זעם, בושה, אשמה, קנאה, שנאה, אכזבה וכו' והם כואבים לה. ולרגשות האלה יש מקום. ואנחנו לא רוצים לבטל אותם, אלא לתת להם אישור להיות.

ומה זה בעצם הרגשות האלה? רגשות שהיו אצלי בילדות ולא קיבלו אישור.

ברגע שהרגשות האלה עולים הם מבקשים מענה. וכשאני לא יודעת לתת להם מענה, זה מכניס אותי למצוקה, כאב, חרדה. אולי אני רצה מהר לקחת כדורים פסיכיאטרים, או לבכות או להדחיק ולברוח מהרגש. ובעצם זה יוכל להשתנות, כשאני אוכל לתת לילדה הפנימית שלי- אמא.

אמא אולטימטיבית.

כזאת שבסך הכל נותנת לילדה הזאת הורה פנימי נוכח. מבוגר אחראי שיודע באמת מה קורה פה

וחכם מספיק כדי לנהל את הסיטואציה.

האמא הזאת אומרת משפטים כמו:

"אני אוהבת אותך בדיוק כמו שאת"

"אני מקבלת אותך"

"אני רואה אותך"

"את לא צריכה ולא חייבת כלום"

"מותר לך לבכות"

"מותר לך לפחד"

"להיכשל"

"לטעות לא לדעת ולא להבין"

"הכל בסדר"

"אני מכילה את הרגשות שלך"

"אני עוטפת אותך בחיבוק שלי"

"אני רכה ועדינה איתך"

"אני זורמת איתך"

"אני קשובה אליך"

"אני תמיד איתך ואף פעם לא אעזוב אותך"

"אני מלאת חמלה אליך"

"את חשובה לי ואני רוצה בך"

"הכל טוב ילדה מתוקה שלי"

"אמא פה".

וברגע שאני כאמא אדבר ככה אל הילדה הפנימית שבתוכי, היא תוכל לפגוש הורה אידיאלי.

ולא כמו ההורים שהיו לנו בילדות, שהם אנשים בפני עצמם עם מעצורים וקשיים משלהם.

האמא הפנימית הזו באמת באמת רק רוצה שיהיה לילדה שלה טוב ומקבלת את כל החלקים שבתוכה.

וכשיש נוכחות של הורה אוהב, הריפוי קורה מעצמו.

והדרך לשם היא שכל פעם שאני מרגישה רגש קשה כזה או אחר להזכיר לעצמי שהוא של הילדה הפנימית שלי. ולהביא מולה הכלה הקשבה אהבה, אגיד לה שאני פה ואוהבת אותה.

זו כבר התחלה נהדרת.

ואז אני לא בכאב בדרמה ובקושי, אני באהבה והכלה של אמא פנימית, עוטפת את הילדה הפנימית שלי.

ההקלה היא מידית. וזו הדרך לשלום פנימי איזון , הרמוניה, וחיים הרבה יותר פשוטים קלים ומלאי אהבה.

איך מוצאים אמא פנימית בתוכי ואיך היא תומכת בילדה הפנימית שלי:

מזהה את הרגשות הכואבים שמבינה שהם לא שלי
מתחברת לאמא הפנימית שבי
מראה לילדה שאני מבינה את הסיטואציה
אני נותנת לגיטימציה לרגשות שעלו
מצטרפת לילדה הפנימית ונמצאת איתה יחד.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

חוויה של בית

כמה טריקית היא חוויה של בית.
כמה לא פשוט לייצר אותה בגוף שלנו בהיותנו בוגרים.
זו חוויה שהשתרשה בנו כשהיינו ילדים קטנים
מול אבא מול אמא והאחים , ומי שהיה איתנו אז.

חוויה של בית הייתה הלך הרוח שהיה שם:
אם הייתה אהבה, קבלה, הכלה והקשבה,
זו החוויה שנשארה בתוכינו.
ואם החוויה הייתה של כעס, עצבים, חוסר סבלנות, חוסר הערכה–
אז זאת החוויה של בית בתוכינו.

בהיותנו בוגרים, נחפש בן זוג או בת זוג שיענו על החוויה של בית,
כמו נעשה שופינג בחנות האוניברסלית שיש בה מלאאא פרטנרים,
ובמי מהם נבחר?
במי שיכול לתת לנו אחד לאחד את החוויה של בית שהייתה לנו.

אז אם הייתה חוויה בבית שלא קשובים אליי לא רואים אותי, מפחידים מדכאים ולא מעריכים…
אז אני אחפש פרטנר\ית שיכולים לתת לי בדיוק את אותה ההרגשה.
וכשאני אמצא אותו, התת מודע שלי ישאל–
"אתה יכול לתת לי חוויה שאתה כועס חסר סבלנות ולא רואה אותי?
כי אם כן, אז אתה ממש ממש מתאים להיות פרטנר שלי ואני אשמח להקים איתך בית."

ואז אנחנו חוברים ומייצרים מערכת יחסים שבה אנחנו מרגישים בבית- הבית שהיה לנו.
מעתיקים את הבית הישן שלנו בעשרים שלושים שנה הבדל .

והבית הזה לא הכי מתגמל לכאורה.
אולי כפוי טובה,
אבל זה עדיין בית.
ובית נותן תחושת ביטחון.

וכשהקמנו בית, וילדנו ילדים –איזו הרגשה ארצה להעניק להם?
הרגשה של-בית.
אז אני אעביר להם מסר, אם אני לא מודעת,
של פחד, כעס, חוסר סבלנות, חוסר תחושת ערך ושאני לא גאה בהם.
כדי לתת להם- תחושה של בית.

ואולי הוויב הזה הוא יהיה קצת בהסתר, קצת בצל,
אולי זה לא יתבטא במילים שאני אומרת,
אבל זו עשויה להיות החוויה.
ואולי לא לכל הילדים,
אולי לאחד מהם או לשניים מהם,
וזה בטח לא בכוונה.
וזה בטח לא באמת מה שרציתי להעניק להם כאמא.
אבל זה קורה בלי שנשים לב,
כי בחוויה הממש ממש עמוקה שלי אני רוצה לתת להם- בית.
מגיע להם- בית.
זה כל כך חשוב.
אז בלי לשים לב, אני אעתיק גם מולם את החוויה של בית שהייתה לי כשהייתי ילדה.
מתוך כוונה טובה רצון טוב ואהבה אמתית.
רק שזה יוצא קצת עקום בלי להתכוון לזה.

אז איך אפשר לייצר חווית בית חדשה?
כי אולי עכשיו כשאני רואה את הדברים בא לי להמציא בית חדש?
בית שבו אני אהובה, ראויה,
בית שבו קשובים אלי,
בית שבו- נותנים מענה לצרכים שלי.
מגיע לי.
האם אני יכולה לייצר בית כזה כשזה בית כל כך שונה מהבית שבו גדלתי?
כמובן!
אני יכולה להמציא את הבית הזה והוא נוצר ברגע זה!
ואיך קוראים לו?
"הבית החדש".

ואני מתחילה היום את חיי עם שני בתים:

בבית הישן – לא קשובים אליי, לא רואים אותי, קצת כועסים, קצת מפחידים,
חסרי סבלנות, אומרים לי מה את עושה עניין ולא עונים לצרכים שלי.
וזה עדיין בית. וזה עדיין נותן לי ביטחון. ביטחון אשלייתי אבל ביטחון.

ובבית החדש- קשובים אליי, רואים אותי, אוהבים אותי בדיוק איך שאני צריכה, נוגעים בי בצורה שאני צריכה,
קשובים לצרכים שלי ואוהבים אותי בצורה רכה מכילה עטופה ומוגנת.
וגם כאן אני מרגישה בבית ובטוחה.

ושניהם בית- הבית הישן והבית החדש.
בבית החדש- אני יכולה לבקר מידי פעם כמו שמבקרים במקום חדש.
הוויב מוזר השפה זרה, זה קצת חדש מבלבל אולי לא כל כך נוח כי לוקח זמן להתרגל.
וזה בסדר ויש מלא סבלנות ואין תאריך הגעה,
אפשר לנוח במקום הזה,
ולחזור לבית הישן מתי שצריך עוד ביטחון.
ובתור התחלה לחיות עם שני בתים- הישן והחדש.
ולאט לאט להתרגל.

כי יש לנו אין סוף זמן לייצר תהליכי ריפוי עמוקים
שנוגעים בשורש ומייצרים שם ריפוי משמעותי.
מגיע לנו שיהיה לנו טוב.
וזו הדרך לעשות את זה–
לאט בסבלנות ועם המון המון אהבה.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

אניאגרם

אניאגרם הוא מודל לאימון והתפתחות אישית. המודל מחלק את האוכלוסיה בעולם ל-9 סוגי טיפוסים. לכל טיפוס נקודת השקפה שונה על העולם, דפוסי ילדות ייחודיים לו, פחדים אופיינים ומנגנונים אוטומטיים. לכל טיפוס יש אסטרטגיה שונה להתמודד עם מציאות חייו שבעיניו היא האופציה היחידה הקיימת.
אנחנו נגלה שאלו בעצם 9 שפות, שכולן קיימות בכולנו ושבחיים אידאליים אנחנו רוצים להיות יכולים לדבר את כולם ולהשתמש בכל שפה בסיטואציה המתאימה לה.

מה האניאגרם נותן לנו?
1. הבנה עמוקה של האנשים המשמעותיים בחיינו והיכולת לייצר איתם מערכות יחסים בריאות ואוהבות.
2. הבאה של מנגונונים אוטומטיים מהתת מודע למודע ויצירת בחירה במקום בו בעבר לא היתה לנו בחירה.
3. ללמוד לקרוא אנשים ודרך זה לתקשר עם כל אדם בשפה שהוא מכיר
4. לתת למטופלים שלנו ואו לילדינו ראיה רחבה יותר של התבניות שחוסמות אותם והזדמנות לייצר שם ריפוי

לכל אדם יש את הטיפוס הראשי וכמה טיפוסי משנה. בבגרותנו הטיפוס הראשי לרוב לא משתנה אך רמת ההתפתחות בו עולה. לכל טיפוס יש את האור שלו והצל שלו. נרצה להנות מהאור ולתת לצל ריפוי.
המניע להתנהגות שלנו יסייע לנו להבין מאיזה טיפוס פעלנו ויתן לנו את ההבנה והחמלה למעשינו ולבחירות שלנו.

טיפוס 1 – המחוקק
טיפוס 1 חותר תמיד לפעול לפי החוקים והכללים. חשוב לו להיות צודק והוא רוצה לפעול בדרך הנכונה ביותר הקיימת. הוא נוטה להעביר ביקורת, קודם כל על עצמו וגם על סביבתו מתוך שאיפה לפרפקציוניזם והבנה שמי שמדייק חי חיים טובים. הוא פרפקציוניסט, חרוץ ומדוייק. הוא מאד אמין וניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות, הוא בעל אינטגריטי גבוה. הוא מעדיף לא להתגמש או להיות ספונטני. הוא חרוץ ויסודי ובעל מוסר גבוה. מהיותו נוקשה הוא זקוק להיצמד לחוקים ולתבניות ולא מאפשר מרחב פעולה. נוטה להדחיק את הכעס שלו ולהיות רציני ומנומס ולכן כשהוא כועס זה לעיתים בעוצמה גדולה.

אמונה בסיסית: אם אני אלך בתלם ואפעל לפי איך שצריך יאהבו אותי
פחד: לעשות טעויות
אור: מדוייק, פועל איך שצריך ונכון, אחראי ואפשר לסמוך עליו, מסתדר עם מסגרות נוקשות
צל: נצמד לתבניות ולא גמיש, ביקורתי, שיפוטי, צדקני, נוקשה, פרפקציוניסט, רציני, בעל התפרצויות זעם, הלקאה עצמית.

דוגמאות: יצחק רבין, מנחם בגין, ישראל אהרוני, הילרי קלינטון, הריסון פורד.

טיפוס 2 – המסייע
טיפוס 2 מאד חברותי ותמיד רוצה להיות למען ובנתינה. לכאורה הנתינה שלו היא ללא בקשת תמורה, אך מסתתרת אצלו אג'נדה שבה הוא מקווה שהנתינה שלו תיזכר לחיוב וכשהוא יצטרך עזרה יהיו שם בשבילו. הוא לרוב לא זוכר שיש לו צרכים או מה הם ותשומת הלב שלו נתונה החוצה. הוא תמיד מוקף באנשים ואהוב על הרוב.

אמונה בסיסית: אני חייב להיות למען הזולת
פחד: להישאר לבד
אור: מדוייק, חבר אמיתי, מלא אכפתיות ונתינה אינסופית. לרוב אופטימי, חברותי ובעל לב ענק.
צל: מעניק עזרה לעיתים במקומות לא רצויים, מנצל את הנתינה שלו כדי לקבל משהו בתמורה. מרצה, שוכח את הצרכים הבסיסיים שלו, עשוי לייצר יחסי תלות, לא קל לו להיות בקבלה, או לבקש עזרה. עושה מניפולציות רגשיות.

דוגמאות: משה כחלון, מאמה תרזה, הנסיכה דיאנה

טיפוס 3 – הביצועיסט
טיפוס 3 רוצה להצליח כדי שיאהבו אותו. חשובה לו התדמית שלו. הוא תמיד בעשיה וזו הדרך שלו גם להביע אהבה. הוא שם לעצמו מטרה וכובש אותה ולא נשאר להנות מהתוצאה אלא ישר שם לעצמו את היעד הבא. שואף לנצח ומאד תחרותי, לא מתפשר על מקום שני. מלא אנרגיות ועשיה מבורכת.

אמונה בסיסית: אני חייב לנצח ולהצליח
פחד: להיכשל
אור: מצליחן, משגשג בעשיה שלו, עובד נהדר למקום עבודתו, נראה מעולה, יעיל ואפקטיבי
צל: מחובר לשכל בעיקר ולא לרגשות שלו, לא נהנה מההצלחות ותמיד במרדף אחרי היעד הבא. לא נותן לעצמו אישור לנוח, תחרותי, עשוי להיות צבוע ולא אותנטי. לא מחובר לרגשות שלו

דוגמאות: ביבי נתניהו, פנינה רוזנבלום, נפתלי בנט, יאיר לפיד, אריה דרעי

טיפוס 4 – הדרמטי
טיפוס 4 הוא דרמטי יצירתי ומומחה לרגשות. חשוב לו להיות מיוחד והוא נוטה להשוות את עצמו ולקנא בעקבות ההשוואה. יש לו נטיה לשים פוקוס על מה שאין. חשוב לו לחיות חיים מלאי משמעות והוא מעדיף מלנכוליות על פני שמחה וצהלה. הוא מאד יצירתי וכשרוני בתחומי אומנות שונים. נוטה לרומנטיות ורגשנות. לעיתים יש לו קושי להשתלב בקבוצה ומעדיף את מקומו היחודי. בעלי דמיון מפותח.

אמונה בסיסית: אני חייב להיות מיוחד ולעשות רק מה שמשמעותי
פחד: ניתוק רגשי
אור: ריבוי כשרונות אומנותיים, מיוחד, מודע למנעד רגשות גדול, יצירתי, רומנטי, דמיון מפותח, חושב Out of the box
צל: נוטה לראות מה חסר לו, קושי להשתלב בקבוצה, נעלב בקלות, נטיה לרחמים עצמיים, נוטה להשוואות, מגזים.

דוגמאות: אביב גפן, ריטה, דנה ספקטור, קרן פלס, מיקי בוגנים, שייקספיר, מייקל ג'קסון.

טיפוס 5 – המדען
טיפוס 5 מובל ע"י השכל שלו. הוא נוטה להיתכנס בתוך הבונקר שלו ולשמור על פרטיותו ולא קל לו עם התקהלות חברתית. הוא מעריך ידע ולומד וחוקר תחומי עיניין רבים. לעיתים הוא מרובה תארים וסטודנט ניצחי. זקוק לזמן של שקט ולעיתים מנותק חברתית

אמונה בסיסית: עלי לשמור על הפרטיות שלי ולהיות עצמאי
פחד: איבוד הפרטיות ושאהיה תלוי במישהו
אור: חכם ובעל הרבה ידע במגוון תחומים, קר רוח
צל: ריחוק חברתי, קושי עם אירועים משפחתיים, מונע על ידי השכל ולעיתים מנותק רגשית. השקעת רוב האנרגיה בלימוד ופחות בביצוע בפועל.

דוגמאות: אריק איינשטיין, אלברט איינשטיין, ביל גייטס, צוקרברג, סטפן הוקינג

טיפוס 6 – הספקן
טיפוס 6 חווה בעברו פגיעה בביטחון שלו וזקוק להוכחה תמידית שבטוח כאן עבורו. הוא זהיר, פסימי, מחושב ונמנע מסיכון ככל שיוכל ולכן תמיד יחפש דרכים לאבטח את עצמו. בעבודה הוא איש צוות טוב, מתחשב והוגן אך חשדן וספקן. הוא נאמן אך קשה לו לסמוך על בני אדם. בהחלט כן אפשר לסמוך על המילה שלו. כיוון שהוא זהיר וצופה כל סכנה עתידית אפשרית הוא מאד שומר על עצמו ודואג לכל סוגי הביטוח הקיימים.

אמונה בסיסית: התרחיש הכי גרוע עתיד לקרות ברוב הסיכויים
פחד: שהנורא מכל יקרה, שהביטחון שלי יפגע, שאמות.
אור: זהיר, מחושב, נאמן, איש צוות טוב
צל: ספקן, חשדן, פסימי ולא נותן אמון. עשוי להימנע מלחיות עד הסוף פן יקרה משהו

דוגמאות: גידי גוב, דובל'ה גליקמן, וודי אלן, ג'ורג' קסטנזה.

טיפוס 7 – הנהנתן
טיפוס 7 הוא אופטימי ניצחי, שמכוון להנאות והכיף של החיים. הוא לוקח הכל בקלות, רוצה לטרוף את החיים, אמיץ ואוהב הרפתקאות. הוא כמעט תמיד שמח והמצחיקן של החבר'ה. כדי להישאר ליצן שמח הוא נמנע מכאב. הוא ספונטני ואוהב שפע מכל סוג. הוא זקוק להמון חופש ולכן נמנע ממחוייבויות. הוא מתלהב מאד מהר מדברים חדשים ואוהב להתנסות. מאד סקרן ומייצר תוכניות מעניינות לעתיד, ללא ראית הסיכונים שבהם.

אמונה בסיסית: מגיע לי להנות ולהיות מאושר בכל מצב
פחד: כאב
אור: מייצר אווירה של שמחה ואופטימיות, ספונטני, הרפתקן, אמיץ, סקרן
צל: נמנע מכאב, לא רואה סיכונים, אימפולסיבי, מפחד ממחוייבויות.

דוגמאות: ערן שחר ד"ר התלהבות, יגאל שילון, דידי הררי, חנה לסלאו, אושו, עדי אשכנזי, ציפי שביט, גולדי הון, ג'ים קארי, ג'ק ניקולסון, רובין וויליאמס.

טיפוס 8 – הבוס
לטיפוס 8 יש נטיה טבעית להובלה וניהול. בעל נוכחות חזקה שהוא עשוי לא להיות מודע לעוצמה שלה ולהשפעתה על אנשים שעשויים להירתע מכך. יש לו עוצמה, אסרטיביות ולעיתים גם כוח או כוחניות. הוא אמיץ אוהב אתגרים ומתפקד מעולה במצבי לחץ. נוטה לגונן על חלשים ולשים תחת כנפיו את רוכשי אמונו. מאבד אמון בקלות באנשים ואז קשה לרכוש את אמונו שוב. שואף להטביע חותם. חובב שליטה וסומך בעיקר על עצמו. הוא נמנע מלהיראות פגיע או חלש ושש אלי קרב כשצריך.

אמונה בסיסית: אני מוכרח להיות חזק כדי לשרוד
פחד: להיות חלש, פגיע או חשוף
אור: מנהיג, עוצמתי, אסרטיבי, בעל ביטחון עצמי, אמיץ, מתפקד בקלות במצבי לחץ
צל: כוחניות מרתיעה, לא נותן אמון באנשים, זקוק לשליטה, לוחמני.

דוגמאות: אריק שרון, גולדה מאיר, מירב מיכאלי, טל גלבוע, פידל קסטרו, אל פאצ'ינו, דונלד טראמפ, טל קרן כץ.
טיפוס 9 – משכין שלום
טיפוס 9 הוא בעל מזג נוח וסובלנות ומייצר סביבו הרמוניה. הוא מסתגל בקלות למצבים ומתאים את עצמו. נמנע מלקבל החלטות ולכן עשוי להתמזג עם רצונותיהם ובכך לוותר על עצמו ולבטל את דעתו. הוא נוטה לוותר לאחר ולכן קל לו לשתף פעולה ולעבוד טוב בצוות. לרוב הוא שלו ורגוע וזורם עם המציאות. הוא נמנע מעימותים ומתקשה לכעוס. כשהוא כבר כועס הוא עשוי לזעום ללא פרופורציה למציאות העכשווית.
יש לו נטיה לדחיינות והימנעות מהתמודדות. כמעט ואין בו שיפוט וביקורת והוא מקבל אנשים כמו שהם. נוטה להיות רוחני ויודע להקשיב. נוטה להיות שאנן ולהתעלם מהדורש טיפול.

אמונה בסיסית: רצוי להתמזג ולייצר הרמוניה ולא להכעיס או לאכזב אף אחד
פחד: מעימותים, מנטישה
אור: מייצר אווירה נפלאה של רוגע והרמוניה, איש צוות טוב, קבלה של כולם
צל: קושי בקבלת החלטות, דחיינות, נמנע מעימותים, פאסיביות.

דוגמאות: אובמה, אהוד מנור, רמי קליינשטיין, דלאי למה, בוז'י הרצוג, יוני רכטר.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

הורות

מי מאיתנו שהיא כיום אמא יודעת שילדים הם מתוקים אך גם היצורים הכי מעצבנים על כדור הארץ. (אלא אם הם ישנים).

ולמה? יש בין הורים לילדים ברית לא כתובה של צמיחה הדדית והתפתחות משותפת. כשילדים נולדים הם רוכשים בתת מודע שלהם מידע על הטראומות שלנו שעדיין לא עברו ריפוי ולוקחים על עצמם לשקף לנו את המקומות האלו. לכן הם כל כך מעצבנים. הם משמשים מראה לכל המקומות בי שאני עדיין לא אוהבת בעצמי. בשפה המקצועית זה נקרא ״העברה בין דורית״.

הקשיים שילדינו מייצרים נועדו להפנות את תשומת ליבנו פנימה, אל מי שאנחנו, באמת. נוכל ללמוד על עצמנו מכל התנהגות או מחלה או הרגל שקשים לנו ולילדנו. הקשיים הם נסיון של ילדינו לעצור אותנו, לעורר אותנו להתחבר אל עצמנו, ולייצר תהליך של התפתחות אישית.

הילד כאילו אומר לי: ״אמא, אני כל כך אוהב אותך שאני מוכן להתמסר לגדילה וההתפתחות שלך. אני רואה את נקודות העיוורון שלך שאת עדיין לא רואה ואני אתנהג אותן עבורך עד שתשימי לב. אני מסור לתפקיד שלי ואעשה אותו עבורך עד יום מותי או עד שתהיי מודעת למקומות האלו בתוכך, תרפאי אותם ותשחררי אותי מהתפקיד שלקחתי על עצמי. את נתת לי את מתנת החיים וזו המתנה שלי אליך״

אז בעצם הילד נהיה בלתי נסבל באופן מסויים רק כדי להשיג את תשומת ליבנו למקום הזה בתוכנו, כאילו הוא מנפנף בדגל.
אם לא נשים לב לדגל הוא ינפנף חזק יותר או יחליף לדגל גדול יותר, הכל מתוך מסירות אין קץ לתפקיד שהוא לקח על עצמו, וכל זה מתוך אהבה ללא תנאי להורה.

אז איך אפשר לשחרר את הילד מהתפקיד האכזרי הזה שהוא לקח על עצמו? לזהות את התבנית הזו שמתקיימת בי ובו, ולפטר אותו לאלתר מהתפקיד הכפוי טובה הזה?
בעצם להגיד לו: ״ תודה מתוק שלי שלקחת על עצמך לשקף לי את המקום הזה שלא הייתי מודעת אליו, עכשיו אני רואה ולוקחת אחריות לרפא את הפצע הזה בתוכי. מהיום אתה פטור מלהחזיק את הדגל הזה עבורי ואני מעריכה מאד את הנתינה שלך. אני אוהבת אותך ומשחררת אותך מהתפקיד הזה״.

כשתינוק נולד הוא יודע בוודאות מוחלטת שהוא ראוי לקבל מענה מלא לצרכים שלו. מה הם הצרכים שלו?

הצרכים הבסיסיים הם: ביטחון, חופש, אהבה, תחושת ערך ועוד…

ילדים קטנים יודעים שהם ראויים לזה מעצם היותם עד שההורים באופן עקבי שוללים מהם אחד או יותר מהצרכים האלו בצורה שיטתית. בסופו של דבר הילד יאמין שהוא אינו ראוי וייוותר על זכותו הבסיסית.

לכל אחת מאיתנו בילדות היו צרכים בסיסיים בעצם היותנו. חלקם קיבלו מענה גדול יותר או מועט יותר, אנחנו רוצות היום לחקור את המקום הזה בתוכנו.

צרכים בסיסיים של ילדים:

ראשונה – בית, ביטחון, אמון, הכל בסדר, יש לי אמא, יש לי אבא, יש לי מקום

שניה – להנות, לחיות, לשחק, להשתולל, תשוקה, עונג

שלישית – מיוחד, מוערך, לקבל במה, שאני יכול להיות אני, שרוצים בי, שאני חשוב

רביעית – אהוב, קירבה, ביחד, שותפות

חמישית – חופש ביטוי, שקולי ישמע, שקיפות

שישית – חופש מחשבה, לדמיין, להמציא, לחלום, לשאוף

שביעית – להיות מי שאני, הכרת תודה, אחד עם היקום והאלוהים.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

תקשורת אוהבת

המודל מבוסס על מודל תקשורת מקרבת או תקשורת לא אלימה של מרשאל רוזנברג.
מרשאל מדבר על מימד של הכלה והקשבה שאנחנו רוצים להכניס לתקשורת שלנו עם אהובנו. כדי ללמוד לתקשר עם בנהזוג שלנו את החוויה הזוגית החדשה שאנחנו רוצות ליצור נלמד שיטת תקשורת פשוטה ליישום מיידי שנקראת "תקשורת אוהבת".

ראשי תיבות של תקשורת אוהבת: רצ"ב
רגש
צורך
בקשה

יסודות:
• נדבר תמיד ב "אני"
• נדבר בכנות ואותנטיות. ללא הסתרה וללא מניפולציות
• לא נעמיק בעובדות אלא נציין רגשות.
• אסביר מה אני מרגישה.
• שיח מייצר קירבה. שתיקה או הסתרה מייצרות ריחוק.
• אקשיב לצד השני ואנסה להכיר יחד איתו את הרגשות שלו, אצטרף אליו.
• אקח אחריות על הרגשות שלי.
• אשחרר את עצמי מלקחת אחריות על אהוביי ועל הצרכים שלהם. נלמד אותם עצמאות.
• לא ליפול לבור של אשמה
• אייצר בקשות בדרך החיוב, ללא מילות שלילה.
• אבקש בקשות קונקרטיות, פשוטות וברורות שניתנות ליישום.
• בקשה היא לא פקודה ולכן מותר לצד השני לסרב. זה שמסרב יכול להציע מה כן מתאים לו.
• מי שמולי לא אמור לנחש מה עושה לי טוב. תפקידי להעביר את המסר הזה.
• נגלה אמפטיה, הקשבה וחמלה לזולת.
• כשמי שמולי אומר מה הוא מרגיש וצריך אני אוכל לחזור אחריו ולהגיד מה הבנתי.
• נגלה יצירתיות במציאת פתרון שמתאים לכולם, נעשה סיעור מוחות.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

 

זוגיות

כל מי שאני פוגשת מספרת לי שהיא היתה רוצה למצוא את גבר חלומותיה או אשת חלומותיה ולהיות כבר בזוגיות. כל מי שנמצאת בזוגיות של כמה שנים ומעלה מדווחת שהחיים האלו מעצבנים, שקשה להיות בזוגיות קשובה, שכל הטריגרים נלחצים ובגדול יש תסכול, חוסר אונים וכעס משולבים. (בתשובה אתייחס ליחסים בין גבר לאשה אך זה זהה לחלוטין ליחסים בין אשה לאשה)

ולמה?

כשהיינו ילדים קיבלנו אהבה מההורים שלנו. הם אהבו אותנו בדרך שהם יכלו. בדרך שאהבו אותם בצעירותם. אם למשל ההורים שלי היו מאד ביקורתיים וכל הזמן מצאו מה לא בסדר בי, למדתי שזו תבנית של אהבה, שמי שאוהב אותי מעביר עלי ביקורת.
בבגרותי כדי להרגיש בבית עם הבן זוג שלי אני צריכה לקבל ממנו הרבה ביקורת כדי להרגיש אהובה ולהרגיש בבית. ולכן אם יגיע מישהו חומל/רגיש/עדין/קשוב לא ארגיש איתו בבית ובטח לא אכנס איתו לזוגיות של שנים. רק אם אמצא גבר ביקורתי שמתלונן עלי כל הזמן ארגיש בטוחה וארצה להישאר איתו, ארגיש איתו בבית ואוכל להקים איתו בית משלי.

זאת אומרת שזוגיות משקפת לנו את תבנית הבית הישנה שלנו, אלא אם ניקינו אותה ויצרנו לנו תבנית בריאה ונעימה יותר.
איך מייצרים זוגיות הרמונית?
פשוט. אני יכולה לייצר בתוכי עבור עצמי תבנית בית חדשה. לדוגמא אוכל להחליט שבית זה מקום שבו מקבלים אותי כמו שאני ואז אני מרגישה בבית ובטוחה. כאשר תבנית זו תשתרש בתוכי רק מי שיקבל אותי כמו שאני יתן לי חוויית ביטחון ועם הזמן אהיה מוקפת כמעט רק באנשים כאלו.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

מיניות

בכולנו קיימת אנרגיה מינית. יש לה הרבה שמות: אנרגיית החיים, צ׳י, היצירתיות שבתוכנו. הכל שייך לאותה אנרגיה שנעה בתוכנו ורוצה ליצור חיים ושמחת חיים.
אנחנו יצורים מיניים עוד לפני שנולדנו. עוברים ניצפו באולטראסאונד מאוננים או עם זיקפה. ילדים הם יצורים מיניים בכל הגילאים והמיניות שלהם זורמת בחופשיות ונעה בגוף שלהם עד ש…

עד שאומרים להם אחרת. עד שילדה בת 3 יוצאת מהמקלחת בקיץ ערומה ישר לסלון, מתיישבת מול הטלויזיה ומלטפת את הפות שלה להנאתה. היא אפילו לא שמה לב שזה מה שהיא עושה. היד נשלחת לשם בחופשיות וכיוון שזה נעים לה היא ממשיכה להנאתה בליטוף.
מה יקרה אם אמא תצעק עליה: ״מה את עושה? איך את לא מתביישת? לכי מהר להתלבש״ מייד היא תרגיש בושה שמחוברת לפות שלה. יתכן שבבגרותה היא לא תזכור בכלל את האירוע הזה, אבל בפעם הראשונה שהיא תוריד את התחתונים מול בחיר ליבה הגוף שלה יתמלא אשמה ובושה שהיא לא תדע מאיפה הם הגיעו, ויתכן ויהיה לה קושי אמיתי עם אינטימיות, עם עירום עם דימוי גוף וכו׳ וכל זה עקב משפט תמים שנאמר כלאחר יד לפני הרבה שנים.

הגוף שלנו מכיל וזוכר את כל הפעמים שאמרו/הסתכלו/ נגעו בנו בצורה לא מדוייקת עבורנו באותו הרגע. הגוף זוכר את התחושות והרגשות שהתלוו לחוויה ושומר את הבושה, האשמה, המבוכה, הפחד… כשאנחנו רוצים לקיים קשר מיני הכל צף, חוזר ומבקש ריפוי. מתי זה חוזר? כשהתת מודע מרגיש שנוכל להתמודד עם זה. לפעמים זה מודחק וחוזר רק אחרי גיל 30, אבל זה תמיד מגיע בסופו של דבר ואנחנו נאלצים לעבור ריפוי או להדחיק.
אז איך אפשר לייצר מיניות שופעת? קודם כל להחליט שזה מגיע לי. לדעת שאני מינית, סקסית, מושכת, יפה ומהממת לא משנה מה מידות הגוף שלי היום. להבין שאנרגיה מינית מבקשת לזרום בגוף ולנוע כל הזמן. לדעת שאנרגיה מינית מייצרת הורמונים בגוף שמשפרים את חילוף החומרים, מרזים, משפרים את עור הפנים (זה בדוק, לא סתם טועים בגיל שלי כל הזמן…) ועושים לנו רק טוב.
אני יכולה להחליט שמהיום והלאה אני מתחילה לשחק עם האנרגיה המינית שלי, עושה סשנים במיטה של עינוג עצמי בכל צורה שנעימה לי, מייצרת ביומן (סורי, תם עידן הספונטניות) זמנים של מעשה אהבה במיטה של מינימום 3 שעות לפחות פעם בשבוע, ומחליטה שזו דרך חיים מעכשיו והלאה, לא משנה מה הגיל שלי או המשקל שלי.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

אכילה רגשית

אני גדלתי כילדה שמנמנה, תמיד התביישתי בגוף שלי והרגשתי מבוכה כשמסתכלים עלי. כל חיי רציתי לרזות ועשיתי כל דיאטה אפשרית, כולל שלב בו הקאתי אחרי ארוחות גדולות באופן יזום. חוויה כואבת מאד. המון פעמים הצלחתי לרדת במשקל ותמיד הייתי מעלה הכל בחזרה פלוס עוד קצת. בצבא, בגיל 18 שקלתי כמה קילוגרמים טובים יותר ממה שאני שוקלת היום. היום אני יודעת שדיאטה לא עובדת, משום סוג.

יש לנו מלא סיבות ממש טובות לעלות במשקל. אוכל מתועש, אין זמן לבשל אוכל בריא, גירויים מכל הכיוונים וכו'.
אכילה רגשית זו אסטרטגיה שפיתחנו להתמודדות עם קשיים, כשאין לנו כלים טובים יותר. כשעולה בנו רגש קשה כלשהו (בכוונה לא אמרתי רגש שלילי כי בעיניי אין כזה דבר) אנחנו לעיתים נבחר שלא להרגיש אותו כי אין לנו יכולת להכיל אותו. אחת הדרכים האפקטיביות להפסיק להרגיש היא לאכול.
אכילה רגשית מתפתחת מגיל יום. כשהתינוק שלי היה בוכה ולא ידעתי איך להרגיע אותו נתתי לו ציצי. כילדות לא תמיד איפשרו לנו לבכות כשרצינו או לצעוק כשהיה לנו צורך לצעוק. לילדים לא קל להכיל את הכאב ולהורים הרבה פעמים גם לא קל. ואז לעיתים מבקשים מהם להפסיק את הכאב באופן מכני או טכני. אומרים לילד לא נורא, לא קרה כלום, קח שוקולד זה ירגיע אותך. במקום לתת לו לגיטימציה לכעוס או לבכות כמה שהוא צריך עד לפורקן רגשי מלא והירגעות טבעית.
האמהות או הסבתות שלנו השתמשו באוכל כדי להרגיע, והשתמשו במניפולציות כדי להאכיל או להעביס. יש כאלו שדרשו לסיים מהצלחת גם אם שבענו לפני כן וטישטשו את מנגנון הרעב הטבעי של הגוף.
התרבות שלנו חוגגת עם אוכל. מה המוטיב של כל חג אצלנו? הם רצו להשמיד אותנו, אנחנו ניצחנו, בואו לאכול !
גם שימחה אנחנו חוגגים עם אוכל – יומולדת, בר מצווה, בת מצווה, חתונה, קידום בעבודה, ניצחון בתחרות, קבלת פרוייקט. כל אלו הן סיבה לפתיחת שולחן.

אז למה זה קורה?
1. כשאנחנו במצב של מתח, פחד, עצב, כעס, תסכול, אכזבה… המרכזים החושבים של המוח שלנו לא מתפקדים בצורה רגילה וקשה מאד לחשוב על דרך בריאה והגיונית להתמודד עם המצוקה שלנו.
2. כי לצאת לטבע / לעשות מדיטציה / לצאת לריצה גם עובד אבל פחות כיף ופחות נוח.
3. כי האוכל זמין ואנחנו מחפשים פיתרון מיידי. הפחמימות והסוכר מעלים את רמת הסרוטונין במוח והוא נותן הרגשה טובה ושמחה תוך כמה דקות.
4. זה יוצר הסחת דעת מהרגשות הלא נעימים. ההתעסקות עצמה עם האוכל עוזרת לנו לא לשים לב למה שהטריד אותנו.
5. אם אכלנו הרבה והקיבה מלאה אנחנו עייפים זה מלווה בעייפות מרגיעה ומטשטשת. זה מכהה את כל התחושות, הקיבה שואבת את רוב החמצן ואז החשיבה איטית יותר, השרירים עייפים. ואז רמת הסטרס והרגש יורדת ומרגישים הקלה. כמו שעישון או אלכוהול מקלים עלינו בטווח קצר.
6. כי משעמם לנו וזו התעסקות מעניינת נעימה וכייפית.
7. כי אנחנו בודדות ומרגישות ריקנות. האוכל מספק נחמה וחוויה שאני מעניקה לעצמי ואז אני איתי, ואז אני לא לבד. הרגשת הבדידות מתעמעמת.
8. יש נשים שנכנסות הביתה והולכות ישר למקרר. זה עונה להן על הצורך להירגע, להתפנק, להעניק לעצמי. "ת'כלס רק רציתי 10 דקות לעצמי".

אז מה הבעיה?
1. זה לא פותר את הבעיה, זה דוחה אותה ואז נהיה רעבים שוב.
2. אנחנו לרוב נבחר אוכל עתיר שומן, בצק או סוכר.
3. אחרי שאכלתי אני בבעיה כפולה. גם יש לי את הרגש או הסטרס שגרם לי לאכול וגם יש לי רגשות אשמה והלקאה עצמית ויאוש על זה שהעבסתי את עצמי ומצבי הרגשי בעצם החמיר. זה לופ אינסופי שמזין את עצמו ומחמיר את המצב כל הזמן.

בזמן לחץ הגוף מייצר כמות גדולה יותר של שני הורמונים. בהתחלה מופרש אדרנלין שנותן אנרגיה להתמודד עם הבעיה. אחר כך מופרש הורמון בשם קורטיזול שמופרש לאורך מספר שעות אחרי תחילת העומס. הקורטיזול מעורר את החשק לאכילת מזון עתיר קלוריות. הגוף מזהה איום ורוצה להזין את עצמו כדי להיערך להתמודדות.
בעבר היתה לזה הצדקה. היינו צדים אנטילופה, מופרש אדרנלין, כשסיימנו ואנחנו צולים אותה מופרש קורטיזול ואנחנו יכולים לנוח שעות ולהנות יחדיו מארוחה טובה שתשביע אותנו ונהיה מוכנים לצייד הבא.
היום כשאני בעבודה, הבוס כועס על הדו"ח שהגשתי, אני מתחילה להילחץ וקצת אחרי זה מתחילה להרגיש רעב ולחפש אוכל, אבל פה אין אנטריקוט זמין.

מספר האנשים שהצליחו לפתור לחלוטין את בעית האכילה הרגשית שלהם קטן יחסית, ורוב האוכלוסיה מתמודדת עם זה ברמה זו או אחרת. יש המון רצון להיות רזים והמון תסכול מחוסר ההגעה לזה.

אז מה עושים?

אנחנו מבינים שאנחנו מתמודדים עם אוטומט. הבנת המפתח היא כמו שאמרתי מקודם שכשאנחנו מרגישים רגש קשה המרכזים החושבים של המוח שלנו לא מתפקדים בצורה רגילה וקשה מאד לחשוב על דרך בריאה והגיונית להתמודד עם המצוקה שלנו.
זאת אומרת שאם נתאמן על זה בזמני רוגע שוב ושוב נוכל ליישם את זה בזמני מצוקה אמיתיים.
הבנת מפתח נוספת היא ההכרה שבילדותינו יצרו אצלנו התניה רגשית שמקשרת אוכל למגוון רגשות. נוכל לעשות בדיקה עם עצמנו האם מתאים לי ליצור התניה רגשית חדשה בה כשעולה רגש אני רוצה להרגיש אותו במקום לחפש אוכל. אנחנו מתעסקים עם התת מודע.

לדוגמא, כשאני לבד בבית ומרגישה בדידות וריקנות. במקום לקום מהספה ולהכין לי טוסט אני ארים טלפון לחברה ואזמין אותה להליכה משותפת.

הפיתרון מורכב מ-4 שלבים חמל"ה:

חמלה – לשים בצד כעס עצמי ושיפוטיות ולהבין שאני עושה את זה מתוך אהבה עצמית. איך היית מגיבה לחברה טובה אם היא היתה עושה את זה? להבין שאנחנו לא אשמים, שהסביבה לימדה אותנו את ההקשר בין אוכל לנחמה ואהבה.
מרגיש/ה – האכילה הרגשית היא תוצאה של רגשות שקשה להכיל אותם. אנחנו רוצים לייצר סוג של הקשבה ודיוק. אם כך כשיש רצון לאכול לא בזמן הארוחה אפשר לשאול "מה אני מרגישה עכשיו? מה הצורך העמוק שלי עכשיו?" אנחנו רוצים לאתר את הרגש העיקרי שגורם לנו לאכילה רגשית. לבחון האם יש לי רצון ויכולת להרגיש את זה עכשיו, להסכים להרגיש.
לגיטימציה – השלב הבא הוא לתת לעצמי לגיטימציה לרגש הזה. שזה ממש בסדר שזה הרגש שעלה עכשיו. למשל אם הבוס בעבודה התייחס בצורה פוגעת ומעליבה ואני מרגישה פגועה עכשיו ומחפשת משהו לאכול, אחרי בירור הרגש והמסקנה שאני פגועה אוכל להגיד לעצמי "בצדק אני מרגישה פגועה, הוא התייחס אלי מגעיל"
הזזת אנרגיה – עכשיו כשהגענו להתמודדות עם רגש קשה שנתנו לעצמנו לגיטימציה להרגיש אותו אנחנו יכולים לפנות למגוון כלים פרקטיים לשיחרור רגשות קשים.

הרבה פעמים הזזת אנרגיה באופן פיזי כזה יתן לנו חוויה חדשה ואז נוכל לעצור, לקחת נשימה ולבדוק מה יעשה לי טוב עכשיו? אם עדיין אני זקוקה לאוכל אני אקח משהו לאכול מתוך ידיעה שעשיתי עבודה נהדרת בהתמודדות חדשה עם מצב מוכר וכל הכבוד לי.
אם בכל זאת בחרתי לאכול ולא להתמודד עכשיו עם הרגש אעשה את זה ממקום מודע ומתוך בחירה ולא באופן אוטומטי. אנחנו מייצרים בחירה במקום בו בעבר לא היתה בחירה.
אתם יודעים מה יכול לחבל בתהליך? לעשות דיאטה.
אז למה דיאטה פוגעת?
אנשים שמונעים מעצמם מזונות מסוימים, ואנשים שעושים דיאטה, נוטים יותר לאכילה רגשית מאנשים שמרשים לעצמם לאכול חופשי. הסיבה לכך היא התעסקות רגשית עם מה שאסור.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

קרב מגע

אני הלכתי ללמוד קרב מגע אחרי שהחלטתי ביני לביני שההוא שניסה לאנוס אותי הוא האחרון שנגע בי ללא הסכמתי ולא התפתל מכאבי ביצים מיד אחר כך.
אלו עיקרי הדברים:

אם את מרגישה לא בנוח משהו לא בסדר. גם אם יש לך מחשבות או תחושת אשמה או בושה עדיין את אמורה להרגיש טוב. אם את מרגישה לא טוב יש בעיה.
וזה הזמן להגיב.
מה את עושה כשמישהו מדבר אליך בצורה פוגענית?
הרי לא נוכל לשנות את כל האנשים בעולם. יתכן ומישהו מתישהו ידבר בצורה לא נעימה.
האוטומט בוחר אחת משלוש אופציות: Fight, Flight, Freeze

אם את יכולה לזוז משם תזוזי.
אם לא, בתוך כל אחת יש פרצוף של חצופה מניאקית וונדרוומן לילית ביונסה.
ב-99% מהמקרים אנחנו מוותרות על עצמנו ועל הכבוד שלנו לפני שהם מדברים אלינו בצורה לא מכבדת.
ואז עוצרים אותם, סותמים להם את הפה, ללא משא ומתן.
אם מישהו אמר לך משהו שלא נעים לך, להגיד לו: "מה אמרת עכשיו? אתה מוכן לחזור על מה שאמרת? סליחה! מה קרה פה עכשיו? "
זה יבלבל אותו ויגרום לו לחשוב על מה שקרה כרגע, ונותן לך זמן לארגן את עצמך כדי להבין איך את רוצה להגיב.
"סליחה, ממש לא מתאים לי איך שאתה מדבר" ולהסתובב וללכת. לא לתת לו אופציה להמשיך. זה הזמן להוציא דגל שאומר אני חצופה מניאקית וונדרוומן לילית ביונסה ואני לא אשתוק ואתן לך לפגוע בי.
אם יש ספק אין ספק, מקסימום תצאי לא נחמדה.

מניעה:
נניח שמישהו קרוב אליך- במגרש החניה בלילה, בתור בסופר, בבנק או בדואר. למה נרצה לשים לב? אנחנו נרצה לשמור על מרחק.
וכשאני שמה לב שהוא קרוב מדי? מה עושים? פשוט נזוז הצידה, או להגיד: "סליחה, טיפה מרחק בבקשה"
כשמישהו קרוב מדי בלילה במגרש החניה פשוט בורחים משם. כשמישהו קרוב מדי בבנק פשוט לזוז הצידה. אם הוא זז אחריי מה אפשר להגיד לו? "סליחה, מה אתה עושה?"
אם הוא ממשיך להתקרב, לייצר עמידה ואז:
ק ס מ
תוכנית 3 שלבים:
קול – נצעק "זוז"
סטופ – יד מושטת קדימה בתנועת "עצור" Stop
ואם צריך…מחבל. אם הוא ממשיך להתקרב אז לדחוף אותו ולברוח מהר, ולצעוק "מחבל".

אף אחד לא הולך להתעסק איתך ללא הסכמתך לעולם שוב!!!

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

קריירה

כשבחרת מקצועות בחירה בתיכון וכשהלכת ללמוד תואר ראשון
לא בטוח שהיית סגורה על מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה.
זו שאלה מאד מורכבת שקשה לענות עליה מראש.
לעיתים אנחנו מגיעות עם השנים לקריירה
לא צפויה שדווקא מדליקה או מעניינת אותנו,
אולי גם מתגמלת טוב ואנחנו מרוצות.

תפקיד ועשייה טיבם לעבור שינוי,
ואצל רובנו עם הזמן התפקיד כבר לא מעניין,
התשוקה להמשיך אותו קטנה בהתמדה והמוטיבציה בירידה.
ולמה?

תפקיד או ייעוד בחיים טיבם למצות את עצמם.
יעוד זה דבר משתנה ברוב המקרים ואם לא נתפתח נאבד עניין.
משאיבדנו עניין העבודה הופכת להיות מקום שמטרתו העיקרית היא לייצר כסף וזה נורא בעיניי.
למה זה נורא?

אני מאד אוהבת כסף,
כיף לי שיש לי כסף ואני יכולה לקנות מה שבא לי.
עדיין זה נורא כי היצירתיות והתשוקה בחיים הם המנוע ליצירת שמחה ואושר,

ואם אני קמה בבוקר לעבודה שלא מעניינת אותי
ותכליתה לשלם את המשכנתא יווצר בי תהליך של נבילה,
האנרגיה שלי והשמחה שלי ידעכו בהדרגה ואולי עם הזמן אף יתפתח דיכאון קל.
דיכאון כל כך זניח שאף אחד לא באמת יתן לי כדורים או ידאג מזה, אבל בתוכי היאוש והקושי יגדלו.
זה השלב בו אהיה עצבנית יותר, אצעק יותר על הילדים, הזוגיות תלך ותחמיר והמיניות שלי תידעך.

וכל זה למה?
כי אין לי עשיה שממלאת אותי בחדוות יצירה, בתשוקה מתפרצת ובאנרגיית חיים שופעת.

אני יודעת, יש משכנתא, וחוגים של הילדים וחשבונות לשלם,
והמדינה שלנו זו מדינה שלא קל להתנהל בה כלכלית. זו מלכודת…
אם נבחר לא ליפול בה נוכל להבין שלעבוד במה שעושה לי טוב אכן יעשה לי טוב,
ומכל תחביב או כשרון אפשר לייצר את הקריירה הבאה.

אז אם את לא מרוצה מהעבודה שלך אני מזמינה אותך לעצום עיניים ולהתחבר לעצמך,
אחר כך לכתוב על דף את כל מה שאת הכי אוהבת לעשות
(כן, בישול, צילום, סריגה, וכו' מאד רלוונטים)
ואז לבדוק מה אני יכולה ללמוד בתחום הזה על מנת להעמיק את ידיעותיי,
להיות מקצועית יותר בתחום הזה ואיך אני מייצרת בזה את הקריירה הבאה שלי.

אני באופן אישי הייתי פעם מהנדסת בהייטק,
אחר כך קונדיטורית ומעצבת עוגות,
וכיום בעלת קליניקה ומנחת סדנאות התפתחות אישית ומיניות.
זה לגמרי אפשרי להחליף קריירה ולהמציא אותך מחדש.

משל הדייג ואיש העסקים
היה היה דייג שכול יום היה דג דגים, חלק אכל וחלק מכר בשוק. יום אחד פגש אותו איש עסקים יושב על שפת הים אוחז בחכה אחת ודג ואמר לו:"בשעה שאתה דג עם חכה אחת היית יכול לדוג עם שתיים ולתפוס כפול דגים, "ואז מה?" שאל הדייג "ואז היית יכול לשבת עם שלוש וארבע או חמש חכות ולדוג הרבה יותר דגים. "ואז מה?" שאל הדייג ואז היה לך מספיק כסף כדי לקנות סירה ולצאת אל הים לפרוש רשת ולדוג הרבה יותר דגים". "ואז מה?" שאל הדייג "ואז היית מתעשר וקונה ספינת דייג ודג הרבה יותר דגים, ואז היית גדל וקונה אנייה ושוכר עובדים וקונה עוד אניות ומנהל מפעל שלם, ואז במקום להתאמץ היית יושב במשרד ממוזג ומפקח על העובדים. "ואז מה?" שאל הדייג "ואז היה לך פנאי לרדת לים עם חכה אחת ולדוג…." "ומה אתה רואה אותי עושה עכשיו?" שאל הדייג והמשיך לדוג.

אדם רוחני הוא אדם שיש לו מענה מלא לצרכים שלו. איך נלמד מה שנרצה? איך נלך לטיפול / סדנה / קורס?
כסף מבקש לזרום. כסף מבקש לנוע הלאה. אם נראה ליקום שיש לנו ואנחנו יכולות לפרגן לעצמנו
אנחנו חיות בתודעת צריכה. צורכות המון חומר ומעט רוח.
אני בשפע פנימי שבו ברור לי שמגיע לי מענה לכל צרכיי מעצם היותי. העבודה שלי והעשייה שלי ממלאים אותי בהנאה אהבה וכסף. אני ראויה, מגיע לי.

נשמע מעניין? הצטרפי למעגל נשים הלומד יחד את התכנים האלו.
קורס עומק לנשים שרוצות לחיות במלואן מתוך עוצמה, שימחה ואושר אמיתי.
פרטים על הקבוצה תוכלי למצוא כאן.

מה זה מאסטרit מתקדמת?

זו קבוצה המיועדת לנשים הבוחרות לחיות באמת, עד הסוף, נשים שבוחרות שיהיה להן ממש ממש טוב, כי הן לא מסתפקות בפחות מזה.

המדריך הזה הוא תקציר של קורס הדגל שלי "מאסטרit מתקדמת":

הקורס הבא מתקיים בתחילת נובמבר וההרשמה בשיאה. 
מרגישה שאולי נכון לך להצטרף?
קראי על הקורס כאן
או מלאי את הטופס משמאל ואחזור אליך בהקדם לשיחת ייעוץ חברית.

קורס פרימיום

תהליך עוצמתי ומרפא שיאפשר לך לטפל בעצמך