אני רוצה לדבר אתכם היום על ארבעה מרכזים שקיימים בתוכינו.
ארבעה יועצים חכמים שעוזרים לנו בקבלת החלטות.

הראשון הוא הראש:
הראש נותן לנו מידע
של דעות רעיונות עובדות ניתוחים מסוגים שונים, טענות, אמונות…
הראש הוא שופט , בית משפט עליון, עורך דין, שוטר,
ובעצם הוא מביא קול מאוד ביקורתי ושיפוטי.
הוא הרבה פעמים נחרץ…
הראש, יכול לתת גם את הדעה של אבא שלי,
מלפני עשרים שנה…
הוא יכול לתת את הדעה של הציבור,
מה "מקובל", מה "צריך", "ככה אסור לעשות",
"רק ככה חובה לעשות"
הראש יכול להביא הרבה רעיונות.
הרבה פעמים, הוא ידווח איזושהי מסקנה, על סמך העבר,
או לגבי העתיד…

הקול השני הוא הקול של הלב:
הלב יכול להרגיש אהבה, שנאה קנאה,
עצב, בושה, אשמה, כעס, זעם…
הלב מרגיש רגשות.
הרגשות האלה יכולים להיות נוכחים כאן ועכשיו,
יכולים להיות בעקבות משהו שקרה,
או משהו שיקרה או לא יקרה,
אבל את הרגשות הלב מרגיש עכשיו.
עכשיו אני עצוב,
או כשאני נזכר במשהו שקרה לפני חמש שנים אז אני נהיה עוד פעם עצוב.
כי מה שקרה אז העציב אותי.

השלישי הוא הגוף:
הגוף יכול לתת תחושות:
התכווצות, התרחבות, רעד, סחרחורת, בחילה…
הגוף הרבה פעמים נותן מידע בינארי ב"כן" או "לא"
הגוף תמיד נוכח בכאן ועכשיו,
הוא לא יכול להרגיש בחילה בגלל משהו שאכלנו לפני שנתיים
הוא מרגיש עכשיו את מה שיש כרגע.

כשמישהו שלא נעים לנו שיתקרב אלינו
בא לתת לנו חיבוק
הגוף יתכווץ, כמו יסגר
הוא יגיד: "אני לא רוצה!"
יכול להיות שהפה שלנו לא יגיד את ה"לא רוצה" הזה,
אבל הגוף בלי צל של ספק יגיד "אני לא רוצה שהבן אדם הזה יתקרב אליי".
הגוף יודע לשדר "לא",
אבל כשגור כלבים או גור חתולים מתקרב אלינו ומסתכל עם העיניים הגדולות שלו,
ורק רוצה ליטוף…
יכול להיות שהגוף שלנו יגיד :
"כן, בא לי ללטף את החיה הזאת או בא לי להחזיק אותה עליי"
"איזה מתוק הגור הזה!"

המרכז הרביעי והאחרון זה האיבר מין שלנו:
היוני או הפות אצל אישה,
הלינגם או הפין אצל גבר.
הרבה פעמים, יש לו את הדעה שלו…
לפעמים אני כגבר עובר ברחוב,
אישה מההממת עוברת מולי, ויש לי זיקפה.
זה לא אומר שהראש יגיע למסקנה שאני הולך לשכב איתה עכשיו…
אבל לאיבר מין יש את החיים שלו, הדיעה שלו,
והיא לאו דווקא מתואמת עם החלקים האחרים…

זאת אומרת שיש לנו ארבעה מרכזים בגוף
עם ארבע דיעות שונות
אז למי להקשיב?
מורכב..

אם אני עורך דין, ואני הולך למשפט,
יכול להיות שכדאי שאני מאוד מאוד אפעיל את הראש,
ואני לא אגיד לשופט עם איזה רגש קמתי הבוקר.
אולי זה יהיה פחות רלוונטי… ואולי זה יהיה נכון שאני אפעל מהראש.

אבל כשאני בא לאהובה שלי
אני לא ארצה להגיד לה מה היא עשתה או לא עשתה,
מה היא אמרה או לא אמרה לפני שבוע…
אני כן ארצה להגיד לה, מה אני מרגיש עכשיו.
"אני אוהב אותך"
"אני מתרגש לפגוש אותך"
"אני שמח שאת פה"…
זאת אומרת כשאנחנו במרחב זוגי או רומנטי או אישי
הרבה פעמים נרצה להנכיח יותר את הרגשות שלנו
מאשר את העובדות שהראש מספק.
כי אולי הן פחות רלוונטיות והן עשויות לייצר ריחוק.
בעוד שרגשות יכולים להנכיח את מה שיש כרגע בלב
ואולי אפילו לייצר קרבה.

מה שבטוח כדאי לשים לב לאורך כל שעות היממה,
זה מה הגוף מרגיש.
כי אם הגוף שלי משדר "לא" או כיווץ או הסתגרות,
אני רוצה להתייחס לדבר הזה
אם הגוף מרגיש תשוקה ג'וסיות, רצון לייצר משהו יצירתי או שמחת חיים,
אז זה גם משהו שאנחנו רוצים לשדר.
או לקחת אותו בחשבון.

אז יש לנו ראש, לב, גוף, ואיבר מין.
הם לאו דווקא מספקים את אותה תשובה כשאנחנו שואלים שאלה
ואנחנו רוצים להקשיב לארבעתם ולייצר אינטגרציה,
כי מי בסוף מחליט?
בעל הבית, אני,
שזה סך כל החלקים האלה.

יש פה ארבעה חלקים
אבל אני לא אתן להם לקבל את ההחלטה
אני אקשיב לארבעתם ואני אבדוק מה נכון לי
ואני כמערכת אקבל החלטה הוליסטית, מלאה, שלמה
של סך כל הקולות שנמצאים בי.
ויכול להיות שאני אלך עם הראש,
ויכול להיות שאני אלך עם הלב,
ויכול להיות שאני אלך עם הגוף או עם איבר המין שלי,
אבל בכל מקרה זאת תהיה החלטה מודעת,
מתוך בחירה ולא באופן אוטומטי.

אז אני מזמינה אתכם לצאת למחקר
לצאת לבדיקה שאומרת "רגע, מה אני הולך לעשות עכשיו?"
"ומי עכשיו מפעיל אותי?"
"מי עכשיו מנהל אותי?"
בהצלחה,
תהנו.
טל.