מיניות

אם היו שואלים אותך אם את מרוצה מהמיניות שלך מה היית עונה?

הרוב אומרות שבסך הכל בסדר. בהתחשב בזה שזו תקופה עם המון עבודה / הילדים קטנים / בן הזוג שלי בקושי בבית וכו’ , אז אפילו ממש בסדר גמור. כשאני שואלת מה התדירות של יחסי המין הרוב מגזימים כלפי מעלה, אומרים את מה שהיו רוצים שיהיה או שמדי פעם מצליח, אבל זה הרבה פחות ממה שהיה כשהם הכירו. שאלת את עצמך למה? הרי זה אמור להיות כיף. חיבור רגשי ופיזי עם מישהו שאוהבים – נשמע מושלם. אז זהו, שברוב המקרים מתלווה לזה תסכול, חוסר כנות, בושה, אשמה ועוד.

 

למה?

בראש ובראשונה בגלל כמות הציפיות. יש לי ציפיות לספק את בת זוגי, יש לי ציפיות לעשות את זה x פעמים בשבוע/בחודש, יש לי ציפיה לגמור בכל פעם ובכל תנוחה, יש לי ציפיה שהוא יתן לי לגמור לפניו וכו’. ערימות של ציפיות שחלקן ממש מובנות אך ברובן יוצרות תסכול, עוגמת נפש ומביאות אותנו לפעם הבאה עם יותר חששות ויותר פחדים. איך אפשר להנות בצורה כזו?

ניקח לדוגמא את הציפיה לגמור. נניח שיש לך בן זוג אוהב, אכפת לו והוא משתדל לעשות את מה שנעים לך. כאן נכנסות הציפיות. את מצפה לגמור, לפחות בשבילו, גם בשבילך, שתצאו מסופקים. אך לא תמיד זה קל. בשביל להגיע לאורגזמה המיוחלת את צריכה להירגע, להיות נינוחה ומשוחררת. אבל הילדים תכף מתעוררים / הבוס שלך פגע בך/ עלית במשקל וכו’. לכי תירגעי ככה.

אז מתחיל מעגל הקסמים. את אומרת לעצמך: נו, תרגעי, את לא רואה שהוא משתדל? כמה זמן עוד יקח לך לגמור? ובמקום להירגע הגוף רק מתכווץ יותר וחש חוסר אהבה וחוסר נינוחות. זה מעגל לא נעים שגם אם הוא נגמר באורגזמה הוא בטח לא משאיר הרבה חשק לפעם הבאה כי במקום תשוקה זו עבודה קשה. לפעם הבאה תגיעי עם טיפה פחות חשק ואולי עם חשש קל שגם הפעם לא תשתחררי ויהיה לך קשה לגמור. זה מעגל שקשה לפרוץ אותו כי מפעם לפעם הציפיות נהיות כואבות יותר ומתישות יותר. כי צריך להנות וצריך לגמור וצריך לעשות את זה שוב…

איזה כיף.

מה יקרה אם תגידי לעצמך שאת לא צריכה לגמור? שזה ממש אבל ממש בסדר לא לגמור בכלל אלא רק להנות מחום הגוף, מהתחושות, מהחיבוק?

hקרה קסם. הגוף קצת יותר ירגע ויהיה קצת יותר נינוח, כי הוא לא צריך כלום עכשיו. בואי ננסה שוב – את לא צריכה כלום, רק תהני מהרגע. לגוף זה בדרך כלל מסר נעים. הוא אוהב לא להיות חייב כלום ורק לזרום עם התחושה.

בואי נעלה שלב, נסי להגיד לעצמך לא לגמור. את לא צריכה לגמור אף פעם. זה יהיה מעולה אם לא תגמרי. מישהי שם בפנים עשויה להתעורר ולהשתחרר ואת עשויה להפתיע את עצמך. נכון, ככה הכי כיף לגמור, כשלא צריך כלום ורק מרגישים את מה שיש להרגיש עכשיו. תענוג.

הגוף יודע מה לעשות, מה נעים לו. כשלא מפריעים לו עם צריכים למינהם הוא כבר יגיע לאן שנכון וסביר להניח שזה יהיה נעים.

ובפעם הבאה תהיי יותר משוחררת ויותר חופשיה כי את כבר לא צריכה כלום ואין לך ציפיה ממך אז הכל בסדר. זה מעגל קסמים שבו כל פעם יהיה יותר קל ופשוט. ואם תהיה פעם פחות טובה תוכלי להגיד לעצמך שזה ממש ממש בסדר ואת לא מחוייבת לכלום. רק לעצמך. לאהוב את עצמך גם כשזה זורם וגם כשפחות. בכל מקרה אי אפשר להשליט על הגוף שלטון טרור. בואי נשחרר אותו לתמיד וניתן לו להרגיש מה שנכון לו. הגוף יודע. רק כדאי לא להפריע לו.

איזו הקלה.

איזו אהבה.

כתבות נוספות באתר

מודל רצ"ב לתקשורת מקרבת וחוסן - דרך הגודהה טל קרן כץ

מודל רצ”ב: הנוסחה לתקשורת מקרבת בלי מלחמות

מודל רצ”ב (רגש, צורך, בקשה) הוא כלי יישומי לניהול תקשורת בין-אישית מיטיבה בשיטת דרך הגודהה. המודל מנחה את האדם להסיט את השיח מהאשמות מבוססות פרשנות סובייקטיבית, אל עבר שיתוף של החוויה הרגשית הפנימית והגדרת הצרכים הבסיסיים. תהליך זה מונע את הפעלת מנגנוני ההגנה של השומע ומאפשר פתרון קונפליקטים מתוך חוסן ומנהיגות פנימית.

קרא עוד »
חיווט מחדש של המוח וחוויית הבית הפנימית - דרך הגודהה טל קרן כץ

להמציא בית חדש: איך לחווט מחדש את תבניות הביטחון של המוח

חוויית הבית הרגשית מקודדת במערכת העצבית ובגוף בשלבי החיים המוקדמים. המוח האנושי, המבוסס על תבניות מוכרות, נוטה לזהות תדרים רגשיים מהילדות (כמו מתח, דריכות או ביקורת) כסביבה בטוחה, גם אם הם מחלישים את האדם בבגרותו. תהליך חיווט מחדש של חוויית הבית מבוסס על גמישות מוחית (Neuroplasticity) ומאפשר יצירה יזומה של תבניות רגשיות חדשות של ביטחון פנימי ושקט.

קרא עוד »

ממתח וחרדה לחיים חדשים

זה הזמן להשאיר פרטים
ולהתחיל את תהליך הריפוי שלך