מי מאתנו שהיא כיום אמא יודעת שילדים הם מתוקים ולפעמים יכולים להיות גם היצורים הכי מעצבנים על כדור הארץ.
ולמה? יש בין הורים לילדים ברית לא כתובה של צמיחה הדדית והתפתחות משותפת. כשילדים נולדים הם רוכשים בתת מודע שלהם מידע על הטראומות שלנו שעדיין לא עברו ריפוי ולוקחים על עצמם לשקף לנו את המקומות האלו. לכן הם כל כך מעצבנים. הם משמשים מראה לכל המקומות בי שאני עדיין לא אוהבת בעצמי. בשפה המקצועית זה נקרא ״העברה בין דורית״.
הקשיים שילדינו מייצרים נועדו להפנות את תשומת ליבנו פנימה, אל מי שאנחנו, באמת. נוכל ללמוד על עצמנו מכל התנהגות או מחלה או הרגל שקשים לנו ולילדנו. הקשיים הם ניסיון של ילדינו לעצור אותנו, לעורר אותנו להתחבר אל עצמנו, ולייצר תהליך של התפתחות אישית.
הילד כאילו אומר לי: ״אמא, אני כל כך אוהב אותך שאני מוכן להתמסר לגדילה וההתפתחות שלך. אני רואה את נקודות העיוורון שלך שאת עדיין לא רואה ואני אתנהג אותן עבורך עד שתשימי לב. אני מסור לתפקיד שלי ואעשה אותו עבורך עד יום מותי או עד שתהיי מודעת למקומות האלו בתוכך, תרפאי אותם ותשחררי אותי מהתפקיד שלקחתי על עצמי. את נתת לי את מתנת החיים וזו המתנה שלי אליך״
אז בעצם הילד נהיה "בלתי נסבל" באופן מסוים רק כדי להשיג את תשומת ליבנו למקום הזה בתוכנו, כאילו הוא מנפנף בדגל.
אם לא נשים לב לדגל הוא ינפנף חזק יותר או יחליף לדגל גדול יותר, הכל מתוך מסירות אין קץ לתפקיד שהוא לקח על עצמו, וכל זה מתוך אהבה ללא תנאי להורה.
אז איך אפשר לשחרר את הילד מהתפקיד האכזרי הזה שהוא לקח על עצמו? לזהות את התבנית הזו שמתקיימת בי ובו, ולפטר אותו לאלתר מהתפקיד הכפוי טובה הזה?
מאוד פשוט- ניקח אחריות לרפא את עצמינו.
בעצם להגיד לו: ״ תודה מתוק שלי שלקחת על עצמך לשקף לי את המקום הזה שלא הייתי מודעת אליו, עכשיו אני רואה ולוקחת אחריות לרפא את הפצע הזה בתוכי. מהיום אתה פטור מלהחזיק את הדגל הזה עבורי ואני מעריכה מאד את הנתינה שלך. אני אוהבת אותך ומשחררת אותך מהתפקיד הזה״.
לכל אחת מאתנו בילדות היו צרכים בסיסיים בעצם היותנו. חלקם קיבלו מענה גדול יותר או מועט יותר:
צרכים בסיסיים של ילדים, מסודרים לפי צ'אקרות:
ראשונה – בית, ביטחון, אמון, הכל בסדר, יש לי אמא, יש לי אבא, יש לי מקום
שניה – ליהנות, לחיות, לשחק, להשתולל, תשוקה, עונג, חופש
שלישית – מיוחד, מוערך, לקבל במה, שאני יכול להיות אני, שרוצים בי, שאני חשוב
רביעית – אהוב, קירבה, ביחד, שותפות
חמישית – חופש ביטוי, שקולי ישמע, שקיפות
שישית – חופש מחשבה, לדמיין, להמציא, לחלום, לשאוף
שביעית – להיות מי שאני, הכרת תודה, אחד עם היקום והאלוהים.
כדאי לקרוא את הרשימה ולחשוב: "מה הילד שלי מנסה להגיד לי? איזה צורך שלו לא מקבל מענה? ומה זה משקף לי על עצמי? איזה צורך שלי לא מקבל מענה ואיך אני יכולה לתת לעצמי ולילד שלי את מה שחסר?
בהצלחה.
