סדנאות וקורסים

יש קסם מיוחד בעבודה בקבוצה, גם בעומק של התהליכים וגם בקשר האישי שנוצר בין משתתפי הסדנה שמייצר חוויה של משפחה אוהבת. ניתן ללחוץ על כל אחת מהסדנאות לקבלת הסבר מפורט, או ליצור איתי קשר באמצעות האתר.

כל סוגי המטפלות כולל פסיכולוגיות קליניות, לא מקבלות במהלך הלימודים שלהן ידע במיניות.
זה תחום לא מדובר באונברסיטאות ובקורסים. 

מטרת הקורס היא להעניק כלים פרקטיים למטפלות, מאמנות ויועצות בתחום המיניות הבריאה, כדי שיוכלו לפגוש תכנים אלו בקליניקה.

2.6 קורס מאסטרit במערכות יחסים

איך אני יכול להיות עצמתי בנוכחות מלאה ולגרום לאישה שלי לשמוע אותי?

איך אפשר לייצר מיניות בריאה ושופעת בתדירות שאני זקוק?

איך לייצר שיח רגשי עם הגבר שלי?
איך לשלב בין קריירה הורות ומיניות בצורה הרמונית?

סדנאות נוספות:

הילדה הפנימית

איזו תקופה לא פשוטה זאת,כמה רגשות קשים עולים, חוויה קשה, כאב,הקושי הזה נובע מחוסר הידע שלנו או ההבנה,של איך אפשר לייצר שלום בתוכינו.הדרך הכי אפקטיבית לייצר שלום וביטחון פנימי,הוא על ידי ההבנה שבתוך כל אחד יש ילד פנימי. אני אכתוב את זה בלשון נקבה כי זה יותר קל לי עבורי,אבל זה רלוונטי לנשים וגברים באותה מידה: אז בתוכי יש ילדה פנימית,ולילדה הזאת כואב.היא יכולה להרגיש עצב, כעס,זעם, בושה, אשמה, קנאה, שנאה, אכזבה וכו'והם כואבים לה.ולרגשות האלה יש מקום.ואנחנו לא רוצים לבטל אותם, אלא לתת להם אישור להיות. ומה זה בעצם הרגשות האלה?רגשות שהיו אצלי בילדות ולא קיבלו אישור. ברגע שהרגשות האלה עולים ,הם מבקשים מענה.וכשאני לא יודעת לתת להם מענה,זה מכניס אותי למצוקה, כאב, חרדה,אולי אני רצה מהר לקחת כדורים פסיכיאטרים,או לבכות או להדחיק ולברוח מהרגש.ובעצם זה יוכל להשתנות,כשאני אוכל לתת לילדה הפנימית שלי- אמא. אמא אולטימטיבית.כזאת שבסך הכל נותנת לילדה הזאת הורה פנימי נוכח.מבוגר אחראי שיודע באמת מה קורה פהוחכם מספיק כדי לנהל את הסיטואציה.האמא הזאת,אומרת משפטים כמו"אני אוהבת אותך בדיוק כמו שאת""אני מקבלת אותך""אני רואה אותך""את לא צריכה ולא חייבת כלום""מותר לך לבכות""מותר לך לפחד""להיכשל""לטעות לא לדעת ולא להבין""הכל בסדר""אני מכילה את הרגשות שלך""אני עוטפת אותך בחיבוק שלי""אני רכה ועדינה איתך""אני זורמת איתך""אני קשובה אליך""אני תמיד איתך ואף

תמורה תקשור 3-להרגיש

תקשור שבועי מאת תמורה: נשמות אהובותמבקשים אנו להודות לכם על בחירתכם להיות איתנו כאן היום. מודעים אנו לרגישות שחלקכם חווים, לטלטלה הרגשית, לחוסר הנוחות ולטריגרים שתקופה זו מעלה בכם. מבקשים אנו לייצר הזמנה, הזמנה להרגיש. זו הזדמנות להרגיש את כל הרגשות האלו שעולים. אם עולה בדידות, אם עולה אשמה או עצב, זוהי הזדמנות לתת עוד מקום לרגשות האלה ולאפשר להם ריפוי. מזמינים אנו אתכם להפתח לאפשרות שזה רק שלב בדרך. עוד צעד, עוד עליית מדרגה קלה בדרך לחיים מלאי אושר, עוצמה, סיפוק, הנאה, עונג ושפע. זה הזמן שלכם לזכור שזה רק סיפור. ההתרחשות הזאת היא סיפור שאתם מספרים לעצמכם, וכל עוד את בוחרת לספר את הסיפור הזה- את מאמינה לו. והוא לכאורה מציאות חייך אבל זו אינה מציאות חייך כי אם אשליה של מציאות.כשתבחרי לספר סיפור אחר חייך יצבעו בצבע אחר. בהיותך מספרת לעצמך סיפור על סמך המאורעות, בדקי מה גופך מרגיש. אם הגוף מרגיש התרחבות ורוגע, את בכיוון נכון. אם הגוף מרגיש כיווץ והנשימה נעשית כבדה יותר או חסומה, הסיפור שאת מספרת לעצמך לא מדוייק וזה הזמן לדייק אותו, עבורך, כדי שלך יהיה יותר נעים. הבחירה להסתכל על מציאות חייך מזווית גבוהה יותר וראייה רחבה יותר תאפשר לך יכולת הכלה גבוהה יותר, נינוחות, הקלה, רוגע ושלווה.כשתבחרי להסתכל על חייך מנקודת

העברה בין דורית

העברה בין דורית נחקרת בכמה עשרות שנים האחרונות בכל רחבי העולם.מדובר בתופעה שבה ההורים מעבירים לילדיהם טראומות ילדות שלא עברו ריפוי.הטראומות ממוקמות בשדה האנרגיה האנושי שלנו-ההילה שלנו.כל עוד הן לא עברו ריפוי והתמרה – הן עדיין נוכחות אצלנו בשדה. וכשהילדים שלנו נולדים הם מקבלים בירושה את הנוכחות של הטראומה הזאת בתוכם. ובעצם ילדה יכולה לשאת טראומה או כאב של אמא או אבא שלהבלי שבמודע היא יודעת על הקיום של הטראומה הזאת.לדוגמא: יפעת (שם בדוי ) פנתה אליי לקליניקה בגיל ארבעים,וסיפרה שהבת שלה בכיתה ה' מפרסמת מכתבי התאבדות בבית ובבית ספר, וקמה על זה מהומה גדולה. כששאלו את הילדה מה קרה היא אמרה "כלום" וכששאלו אותה למה את רוצה להתאבדהיא אמרה "אני לא יודעת, אבל אני רוצה למות, בא לי למות." והאמא הגיעה אליי בפאניקה גדולה כי אין הסבר והבית ספר בלחץ ולא יודעים מה לעשות.ושאלו אותי אם כדאי ללכת לפסיכולוג ילדים אמרתי להם שהעבודה עם פסיכולוג יכולה לקחת חודשים והסכנה והמצוקה היא מידית אז חשוב שניתן מענה מיידי, ומהניסיון שלי התשובה היא אצל ההורים ולא אצל הילד. כבר בפגישה הראשונה עם האמא אחרי מחקר על החיים שלה ומה קרה לה בכיתה ה',הסתבר שכשהאמא היית בכיתה ה' היא עברה פגיעה מיניתשהיא לא שיתפה אף אחד לגביה,ואחרי אותה פגיעה מינית היה בה

תמורה תקשור 4-אי אפשר להיכשל

נשמות אהובותמבקשים אנו להודות לכם על בחירתכם לשמוע אותנו היום.מבקשים אנו להזכיר לך שאת נוכחת כאן בגוף באופן זמני. שהקיום כאן בגוף על אדמה זו, יש לו מגוון איכויות. פן אחד של חיים אלה הוא הרפתקאה. הרפתקאה שבאה לאפשר לך להתנסות במגע, ברגשות, באמון, בחוסר בטחון, בחווית ארעיות. החוויה הזו של היותך כאן באופן זמני היא בניגוד לחלק הנשמתי שלך שהוא אין סופי, אלמותי.שבא הנה להתנסות, ללמוד, לתרגל, לחוות. וכהרף עין נחזור בחזרה הביתה. זהו רק פסיק קטן בחייך הכוללים. ויש לו ערך רב והוא חסר ערך בו זמנית. יש לו ערך רב כי קיבלת את הזכות והמתנה להרגיש מנעד נרחב של רגשות.קשת רחבה של התנסויות, של חוויות. יכולה את ללכת בדרך של כאב, פחד, כעס, זעם, בושה, אשמה, קנאה, אכזבה- ולחקור אותם לעומק. אך זכרי כי זו רק התנסות, תרגול. וכהרף עין תחזרי הביתה למקןם ממנו הגעת. למשכנך האמיתי. זהו בית זמני, הגןף הזה הנושא אותך. זוכרת שבחרת בו? כי הוא היה המדוייק ביותר עבורך. עבור הלמידה שלך, הגדילה שלך, החוויה שלך. זה בר חלוף. הקיום האמיתי שלך הוא נצחי ואינו יכול להפסק. תמיד תוכלי לקחת מיכל אחר להמשיך בו להתנסויות אחרות. בו זמנית או אחד אחרי השני, על פי הצורך שלך. הכל פרוש בפנייך ויש שפע של אפשריות.

תמורה תקשור 5- את לא אמורה להבין הכל

תקשור שבועי מאת תמורה- נשמות אהובותמבקשים אנו להודות לכם על הזמן שאתם מקדישים כדי להיות עמנו. מבקשים אנו להזכיר את השפע שעומד בפתחה של התקופה הקרובה. שפע שעתיד לבוא בצורות שלא צפויות על ידכם. שפע שתפקידו לאפשר לכם נחת, רוגע, שלווה. שפע שיאפשר לכם לנשום. שפע זה צפוי להגיע במגוון צורות, אירועים ודמויות בחייכם. זה אינו צפוי, מובן או ברור כעת. אך זה עתיד להיות ברור ממש בקרוב. מבקשים אנו מכם לבדוק את האפשרות לחוות עוד אמונה בדרך, ברגע, במהות הגבוהה שלכם שמאפשרת לכם להיות בנינוחות מול אי הנוחות הנחוות כעת. אני יודעת שזה מה שאתם חווים כרגע. שזה לא נוח, שזה לא נעים, שזה גורם לכיווץ ולמתח. והמתח הזה מקורו בחוסר האמונה שזה זמני. בידיעה שזה לא באמת בשליטה שלכם. מבקשת אני להראות לך שזה לא בידיים שלך. ושזה שאינך בשליטה בסיטואציה הזאת זה לאו דווקא רע. תני לנו להוביל. אנחנו יודעים את הדרך, סוללים אותה עבורך. בחוכמה, בראייה של כל כך הרבה צעדים קדימה. לך אין את היכולת הזו, וגם לא אמורה להיות. בשביל זה אנחנו כאן. משרתים אותך, את הרצון הגבוה שלך. את הדרך שאת הולכת בה. מסתכלים אנו עלייך ביראת קודש. על היכולת לנשום ולאפשר ללא נודע להתקיים. על היכולת להבין שאת לא אמורה להבין. כי

התקף חרדה

דבר נפוץ. מצוקה רגשית.הצפה רגשית צונאמי של רגשות שנפתח בגוף שוטף אותו בד"כ כשחווים טראומה בילדות ולא מסוגלים להכיל את העוצמה שלה.מדחיקים את הטראומה כאילו מכניסים אותה לקופסא והיא ממתינה לזמן המתאים לצאת. רב הטראומות נפתחות בין גילאים 30-40 כי אז אפשר להכיל את הטראומה.הקופסא נפתחת, עלה גל של רגש והמערכת מרגישה עצמת כאב ורגשות קשים מאד שמשמשים אנרגטית כמו חוטר שעובר בתוך ערוצי האנרגיה שהיו חסומים 30 שנה.בפתיחה של הטראומה, החסימה משתחררת, פתאום יש זרימה אדירה של הטראומה וזה כואב פיזית בגוף כי זה כאב של 30 שנה חסימה עכורה שמשתחררת. אם מאפשרים לזה לקרות, זה ריפוי אדיר לטראומה אדירה.התקף חרדה הוא מתנה גדולה של ריפוי.יש לנו אוסף אדיר של טראומות גדולות וקטנות. לפעמים טראומה משתחררת ואנחנו לא יודעים שזה שחרור טראומה. מה עושים?התקף חרדה הוא הזדמנות לריפוי טראומה. אם המערכת מביאה את ההתקף, היא יכולה להתמודד עם זה. להאמין במערכת – חכמת הגוף. ניתנת הזדמנות לרפא טראומה גדולה וזו הזדמנות שאולי לא תחזור.להסביר למיינד שזוהי מתנה.הדרך לקבל התקף חרדה,היא להסכים לקבל אותו, לעצור את התנועה ולהתמסר לצונאמי.להגיד לעצמי "אלוהים בחר להעניק לי טיפול הילינג."את מסכימה שאלוהים ירפא אותך כעת?אם את מאמינה, המשמעות היא לפתוח את הגוף, להניח רגליים על הקרקע ולהיות פתוחים מבחינה אנרגטית שתהיה זרימה חופשית. כפות

יומן מסע טנטרי לבולגריה

הגעתי להנחות ריטריט העצמה מינית בבולגריה עם דווה מוקטה המהממת.הגשמתי חלום. להנחות בחו״ל ולהביא את האני מאמין שלי לעוד אנשים ותרבויות.הכרתי בעבר את בולגריה ובעיקר את העיר סופיה, למען האמת היא לא מאד מרשימה ואפילו קודרת, עצובה ולא מטופחת. הגעתי הפעם לבולגריה עם מעט ציפיות. מוזמנים לחוות איתי את הימים של המסע יחד בלחיצה על כל יום תצללו איתי אל החוויות ממנו. אוהבת, טל.   יום 1 – הגעתי יום 2 – הכפר יום 3- הטבע יום 4 – הסדנה יום 5 – אהבה יום 1 – הגעתי נחתתי בבורגס ואספו אותי מהשדה שני אנשים מקסימים. בדרך להר סטרנג׳ה שם מתקיימת הסדנה, אחרי חצי שעה נסיעה עצרנו בעיירת חוף מקסימה בשם סוזופול והתאהבתי בה ממבט ראשון. האנשים מקסימים ואדיבים ועם תודעת שירות נפלאה, יודעים מעט אנגלית אבל מאד רוצים לעזור ולתת קבלת פנים נעימה. הרחובות ציוריים ומלאים חנויות קטנות מלאות דברי יצירה מקומיים, מלא ירק ופרחים מכל הכיוונים. הכל קטן ואינטימי. אפילו הכנסיה המקומית מלאה ירק, פרחים, מזרקה ובפנים צנועה ופשוטה.נכנסתי פנימה והנוכחות האנרגטית היתה כל כך חזקה שהרגשתי איך הלב שלי נפתח עוד ועוד ונזכרתי כמה אני אוהבת את משפחתי וחבריי שרק לפני כמה שעות נפרדתי מהם.עמדתי שם עם דמעות בעיניים מתקשה להסדיר נשימה מעוצמת הרגשות. אכלנו במסעדה מקומית דגים מטוגנים ומרק

מין מרגש

מפגש בעל אופי מיני יכול להיות מאוד מרגש, מעצים, מחבר, מקרב ואיזה כיף זה לצאת לדייט או למפגש שבו נוכל להעמיק את הקשר שלנו ולייצר חוויה מינית טובה. אז איך נדע שאנחנו נכנסים לאינטראקציה בריאה וטובה שבאמת תעצים את שני הצדדים? לפעמים יש חששות – האם יקרה כל מה שאני רוצה? האם אדע איך לשמור על עצמי? איך ארגיש בבוקר שאחרי? לעיתים אנחנו באים עם הרבה ציפיות ולא תמיד יודעים איך לתקשר אותם. המטרה בכל מפגש זוגי או רומנטי היא לייצר תקשורת טובה.  אנשים ששוחחתי איתם על זה אמרו שזה מפתיע לעשות שיחת תיאום ציפיות לפני שאנחנו מתחילים לגעת אחד בשני כי זה מפריע ב"פלוו", בזרימה, זה מייצר איזושהי קטיעה ואחרי שלימדתי אותם את השיחה הזאת הם חזרו אלי עם תובנות של :"וואו, איך זה יצר בינינו חיבור עמוק, חיבור משמעותי, חוויה טובה שיצרה העמקה של הקשר". זאת אומרת שאם אנחנו מייצרים תקשורת טובה בתחילת מפגש רומנטי רוב הסיכויים שהתוצאה של המפגש הזה תהיי משמעותית יותר ואוהבת יותר מאשר אם לא היינו מדברים את הדברים. אז השיחת תיאום ציפיות הזאת בעצם מכילה 6 שלבים והיא מבוססת על שיחה שלמדתי בסדנת "איסטה" שעברתי.  ראשי תיבות של השיחה הזאת הם "מ.י.ן מ.ר.ג.ש", בואו נראה איך אנחנו עוברים על ששת השלבים של האותיות האלו: מ"י – מערכות יחסים ובמערכות יחסים האלה

מין אנאלי כשער לריפוי נשי

מושגים: *לינגם-מטה אור –איבר מין גברי*יוני- איבר מין נשי*אנוס-חור ישבן*רקטום – חלחולת נתחיל בניפוץ אשליות- בסרטי פורנו הגבר מגיע אל האנוס של האישה עם זקפה מלאה, ופשוט חודר ומחליק אליה בקלות והאישה גונחת בהנאה-זה נראה מאוד דומה לחדירה אל נרתיק. אבל זה לא. עוד אשליה- רק גברים רוצים מין אנאלי. מסתבר ש33 אחוז מהנשים מפנטזות על מין אנאלי. אז למה אנחנו נרתעות ממין אנאלי? "זה מלוכלך, יוצא משם קקי, אני מתביישת…." כילדים חווינו פתיחות בנושא הישבן והקקי שלנו-זו הייתה יצירה… חוויה … ועם השנים המבוגרים בחיינו הכניסו לכל מה שקשור לקקי שלנו אלמנט של בושה. אם רצינו קקי ויצא במכנסים, אולי צחקו עלינו …או נגעלו לנקות אותנו…ופי הטבעת שלנו הפך להיות המקום בגוף בו בושה מתיישבת ונשארת.לכן הרבה פעמים נפגוש בושה הרבה לפני שנפגוש שם עונג. בנוסף הרבה נשים חוו חדירה או התחלה של חדירה שהיה בה כאב וזה נשאר בזיכרון שלנו ואז יש רצון להימנע מזה. אז עם כל הכאב הזה קיבלנו המון סיבות למה לא לעשות מין אנאלי בכלל.התוצאה היא שהמון זוגות לא חווים את זה בכלל ובעצם אתם אפילו לא יודעים מה אתם מפסידים. אז מה אתם מפסידים? מין אנאלי יכול לחזק את הקשר האינטימי שלנו עם עצמינו או עם בן זוג, הוא מאפשר ריפוי רגשי וחוויית

חוויה של בית

כמה טריקית היא חוויה של בית.כמה לא פשוט לייצר אותה בגוף שלנו בהיותנו בוגרים.זו חוויה שהשתרשה בנו כשהיינו ילדים קטניםמול אבא מול אמא והאחים , ומי שהיה איתנו אז. החוויה של בית הייתה הלך הרוח שהיה שם:אם הייתה אהבה, קבלה, הכלה והקשבה,זו החוויה שנשארה בתוכינו.ואם החוויה הייתה של כעס, עצבים, חוסר סבלנות, חוסר הערכה–אז זאת החוויה של בית בתוכינו. בהיותנו בוגרים, נחפש בן זוג או בת זוג שיענו על החוויה של בית,כמו נעשה שופינג בחנות האוניברסלית שיש בה מלאאא פרטנרים,ובמי מהם נבחר?במי שיכול לתת לנו אחד לאחד את החוויה של בית שהייתה לנו. אז אם הייתה חוויה בבית שלא קשובים אליי לא רואים אותי, מפחידים מדכאים ולא מעריכים…אז אני אחפש פרטנרית שיכולים לתת לי בדיוק את אותה ההרגשה.וכשאני אמצא אותו, התת מודע שלי ישאל–"אתה יכול לתת לי חוויה שאתה כועס חסר סבלנות ולא רואה אותי?כי אם כן, אז אתה ממש ממש מתאים להיות פרטנר שלי ואני אשמח להקים איתך בית." ואז אנחנו חוברים ומייצרים מערכת יחסים שבה אנחנו מרגישים בבית- הבית שהיה לנו.מעתיקים את הבית הישן שלנו בעשרים שלושים שנה הבדל . והבית הזה לא הכי מתגמל לכאורה.אולי כפוי טובה,אבל זה עדיין בית.ובית נותן תחושת ביטחון. וכשהקמנו בית, וילדנו ילדים –איזו הרגשה ארצה להעניק להם?הרגשה של-בית.אז אני אעביר להם מסר, אם אני לא מודעת,של

איך פגשתי את תמורה

שאלתם על תמורה אז אני בוחרת לשתף. שיתוף נועז אמיץ וחושפני ומקווה שתאהבו אותי אחריו. תמורה נכנסה לחיי לפני 13 שנים בתחילת אפריל 2010.בתור מהנדסת לשעבר וקונדיטורית באותו שלב, חשבתי שאני שלמה ומאד מרוצה מהחיים העסקיים שלי. היה לי אז עסק בשם שוגה לעוגות חתונה ועוגות בצק סוכר וכתבתי 3 ספרים של עוגות על איך לעשות עוגות ובאמת היה לי ממש ממש טוב. יום אחד אני הולכת להופעה של מוזיקה ברעננה ליד הבית ובהופעה הזו פתאום אני רואה ביני לבין הבמה קבוצות של עננים. אני יודעת שזה נשמע לא הגיוני ובתור מהנדסת, למדתי בטכניון שמה שאי אפשר להוכיח, לא קיים, ועדיין עומדים מולי עננים ששולחים לי אנרגיה וזה מאד מפחיד ומבלבל ומאד מטלטל ואיך אפשר להסביר בכלל דבר כזה. אני חוזרת הביתה המומה מזה שאני חווה בעצם חוויה של עננים שעומדים מולי ושולחים אליי אנרגיה כל אחד מהם באורך גל שונה. חוויה מטלטלת ואני חוזרת הביתה מלאת שאלות, מה לעזאזל קרה כאן ומה אני עושה עם זה. בבית אני יושבת שעות מול המחשב ומנסה להבין אבל אי אפשר להבין שום דבר מהאינטרנט כי יש מיליון הסברים על המון דברים אבל אף אחד לא באמת מסביר מה עושים עם הדבר הזה עכשיו. אז אני נהיית חולה בצורה מוזרה, זה היה משהו

ההסכמה לקבל

כשהגענו לעולם,כשהיינו תינוקות,היה ברור לנו,שמגיע לנו מענה לצרכים שלנו.שמגיע לנו ביטחון, חום, מגע, הזנה.שכשאנחנו רעבים,האוכל יגיע בדיוק בטמפרטורה בצורה ובזמן שאני זקוק לה.כל תינוק יודע את זה.נולדנו בהסכמה מלאה לקבל. והמבוגרים בחיינו ,בשלב כלשהו מתחילים לאכזב.לאו דווקא בכוונה תחילה,אבל לפעמיםהם לא נותנים את המענה לצרכים,בצורה שאנחנו רוצים. אפילו אם הם רוצים,זה לא תמיד אפשרי.ויכול להיות שאני כתינוק רוצה חיבוק,בדיוק כשאמא שלי רגע הלכה להתקלח.ואני פתאום מרגיש נטוש.כשבסך הכל היא איתי בבית,אבל אני לא יודע את זה.ותחושת הנטישה היא מפחידה מאוד. כתינוק אני יודע שמגיע לי מענה לצרכים שלי,ואני עושה הכל כדי לקבל את זה.יש לי אופטימיות ואמון בבני אדם ובמבוגרים בחיישידעו להיות שם עבורי.ושיאהבו אותי בדיוק בצורה שאני צריך.כי מגיע לי. כל תינוק יודע שמגיע לו.והיותו בקבלה זה דבר טבעי לחלוטיןכי כתינוקות אנחנו חסרי ישע בהגדרה.ולכן אנחנו ניזונים נתמכים ומטופלים על ידי המבוגרים בחיינו. וכשאנחנו לא מקבלים מענה לצרכים שלנו,אז אנחנו מבקשיםשוב ושובבין אם בבכי, במילים או בתנועות ידיים.ובאיזשהו שלב כשאנחנו רואים שלא מבינים אותנו,אנחנו מתחילים לדרוש בצעקות ובהתנהגויות שונות…אנחנו דורשים מענה לצרכים שלנו.כי אנחנו עדיין מאמינים באמא ואבא שלנו.כי מגיע לנו ביטחון והכלה והזנה וחום ומגע ותחושת ערך. ולעתים,מגיע השלב שבו יורדת ההבנה,שאולי אין טעם לנסות שוב.כי אולי גם הפעם הבאה,כשאני אבקש או אדרוש מענה לצרכים שלי,אני לא אקבל,לא